משה שרת (נולד ב- 15 באוקטובר 1894, נפטר ב -7 ביולי 1965) היה ראש הממשלה השני של ישראל, וכיהן במשך קצת פחות משנתיים, בין שתי כהונותיו של דוד בן גוריון. 

יליד חרסון שבאוקראינה, עלה שרת לארץ בשנת 1906 עם משפחתו, שהייתה ממקימי תל אביב. הוא למד באיסטנבול ובבית הספר לכלכלה של לונדון, ובמלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא הטורקי. היה פעיל במפלגת אחדות העבודה ואחרי 1930 – במפא"י, ושימש חבר מערכת של עיתון "דבר", העיתון היומי של ההסתדרות הכללית. 


ב-1933, אחרי רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, נתמנה שרת לתפקיד זה, והיה לדובר הציוני העיקרי במגעים עם הבריטים והערבים שנועדו למצוא פתרון מוסכם לבעיית ארץ ישראל. מאבקו העיקש לכינון יחידות יהודיות ייחודיות בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, הביא להקמת הבריגדה היהודית ב-1944. בזמן מלחמת העולם השנייה ואחריה, הדריך את אנשי הבריגדה ואחרים, בפעולותיהם להצלת שארית הפליטה באירופה ולהבאת הניצולים לארץ ישראל. שרת נאסר במבצע "השבת השחורה" ביוני 1946, עם חברים אחרים של הנהלת הסוכנות היהודית.

לאחר קום המדינה נבחר לכנסת הראשונה (1949) מטעם מפא"י, והיה חבר הכנסת עד 1961. שרת שימש כשר החוץ הראשון של ישראל, מהקמתה של הממשלה הזמנית (1948) ועד 1956. בשנים 1954–1955, לאחר שדוד בן-גוריון פרש לשדה-בוקר, כיהן גם כראש ממשלה. בעקבות פרשת לבון נאלץ להתפטר, ובן-גוריון חזר לכהן בתפקיד זה. ב-1956 התפטר שרת גם מתפקידו כשר החוץ, עקב חילוקי דעות עם בן-גוריון.

מ-1960 ועד לפטירתו, כיהן כיושב-ראש ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות היהודית. כמו כן עמד בראש הוצאת הספרים של ההסתדרות הכללית "עם עובד" ושימש יושב-ראש "בית ברל".


המקור: http://www.knesset.gov.il