נולד ב-1942 בקבוצת משמר-השרון. התגייס לצה"ל ב-1959 ושירת בסיירת מטכ״ל כלוחם, ומאוחר יותר כמפקד. במאי 1972 פיקד על הפעולה לחילוץ הנוסעים ממטוס "סבנה" – שנחטף על-ידי אנשי "ספטמבר השחור", והיה ממתכנני מבצע אנטבה.
במהלך שירותו בצבא קבע, השלים תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בניתוח מערכות באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. ב-1991 נתמנה לרמטכ"ל ובתחילת 1995 פרש מצה"ל. ברק זכה במספר העיטורים הרב ביותר בצה"ל: עיטור המופת, וארבעה צל"שים על אומץ לב ועל הצטיינות בקרב.
ביולי 1995, כשהיה על סף השתלבות בפוליטיקה, הואשם ברק שבעת אסון צאלים ב', שבו נכח כרמטכ"ל, נטש את השטח לפני שפונו החיילים הפצועים, ושאחר כך נתן גרסאות סותרות על מהלך האירועים. מבקרת המדינה דחתה את כל ההאשמות.
ב-1995 מונה ברק לשר הפנים בממשלתו של יצחק רבין. לאחר רצח רבין, מונה לשר החוץ בממשלת שמעון פרס, ונבחר לכנסת ה-14 מטעם מפלגת העבודה ב-1996. בעקבות כישלונו של שמעון פרס בבחירות לראשות הממשלה, הודיע ברק שיתמודד על ראשות מפלגת העבודה, וזכה בה.
בבחירות לכנסת ה-15 (1999) זכה בהתמודדות מול בנימין נתניהו, כשעמד בראש רשימת״ ישראל אחת״ שהורכבה ממפלגת העבודה, גשר ומימד. הוא הקים קואליציה עם ש"ס, מרצ, מפלגת המרכז, ישראל בעלייה והמפד"ל. מיד עם היכנסו לתפקיד ראש הממשלה הבטיח ברק שתוך שנה יוציא את צה"ל מלבנון, ועמד בהבטחתו זו, אך ניסיונותיו להגיע להסדרי קבע עם סוריה ועם הפלסטינים הגיעו למבוי סתום, למרות נכונותו לוויתורים מרחיקי לכת.
בעקבות כישלון שיחות קמפ-דייוויד בינו לבין יאסר ערפאת, המהומות בשטחים, ופרישתן של כמה ממפלגות הקואליציה, נוצר רוב בכנסת להפלת הממשלה. ב-10 בדצמבר, 2000, הכריז ברק על התפטרותו, כדי לאפשר בחירות לראשות הממשלה בלבד. בבחירות אלה, הפסיד ברק לאריאל שרון והתפטר מתפקידו כיושב-ראש המפלגה.
לאחר פרישתו מהפוליטיקה, הרבה ברק להרצות בארץ ובעולם בנושאים מדיניים. בשנת 2007 נבחר שוב ליושב-ראש מפלגת העבודה והתמנה לשר הביטחון ולסגן ראש הממשלה בממשלת אהוד אולמרט.
לקראת מועד סגירת הרשימות לבחירות 2019, הצטרף ברק למחנה הדמוקרטי, והוצב במקום העשירי ברשימה. הרשימה קיבלה רק חמישה מנדטים והוא לא נכנס לכנסת.
המקור :http://www.knesset.gov.il
