נולד בישראל ב-1949, והוא ראש הממשלה הראשון שנולד לאחר הקמת המדינה. בנעוריו, שהה עם הוריו בארצות-הברית, וחזר ארצה לשרת בצה"ל, בסיירת מטכ"ל. בתום שירותו הצבאי, חזר לארצות-הברית, והשלים תואר ראשון ושני באוניברסיטת M.I.T. ב-1976 היה פעיל בהסברה הישראלית בארצות-הברית. בשנים 1982–1984 היה קונסול כללי בשגרירות ישראל בוושינגטון, ולאחר מכן, שגריר ישראל באומות המאוחדות, עד 1988. במסגרת תפקידיו אלה, הרבה להופיע בתקשורת האמריקנית.
נתניהו נבחר לכנסת ה-12 (1988) מטעם הליכוד, ומונה לסגן שר החוץ. לאחר ניצחון מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-13 (1992), תמך נתניהו בהנהגת פריימריס בבחירת רשימת הליכוד לכנסת, וב-1993, נבחר להנהיג את הליכוד. בתקופה זו הביע דעות נציות ודיבר בגנות הסכמי אוסלו.
ב-1996, לאחר מערכת בחירות בסגנון אמריקני, נבחר נתניהו ברוב של 50.49% לראשות הממשלה. ממשלת נתניהו לא ביטלה את הסכמי אוסלו, אך התעקשה שלא להתקדם בנסיגה מהשטחים כל עוד הפלסטינים אינם מקיימים את התחייבויותיהם כלפי ישראל. מספר פיגועי הטרור בתקופת כהונתו היה מצומצם יחסית.
באוקטובר 1998 התקיימה, ביוזמת קלינטון, ועידת-ואי, שבה סוכם על נסיגת ישראל מחלק מן השטחים, בתמורה לשינוי מדיניות הרשות הפלסטינית. בין השאר, בשל עיכוב יישום הסכם-ואי, הוקדמו הבחירות לכנסת ה-15, ובשנת 1999, ניצח אהוד ברק ברוב ברור. בליל הבחירות, התפטר נתניהו מראשות הליכוד.
נתניהו חזר לממשלה ב-2002, תחילה כשר חוץ ואחר כך כשר האוצר. הוא נקט מדיניות קפיטליסטית מובהקת, לרבות קיצוצים בתקציבי רווחה, הפרטה ורפורמות בתחומים שונים. פעילותו הכלכלית הביאה לצמיחה במשק, אך גם זכתה לביקורת, בטענה שהיטיבה עם העשירים והגדילה את הפערים הכלכליים-חברתיים.
ב- 2005 חזר נתניהו לעמוד בראש האופוזיציה. הוא הנהיג כללים של אופוזיציה ממלכתית ונתן תמיכה לממשלה במלחמת הלבנון השנייה ב-2006 ובמבצע ”עופרת יצוקה” ב-2009. בהמשך שנה זו, נבחר נתניהו לראשות הממשלה בפעם השנייה.
ב-2013 נתניהו נבחר לראש ממשלת ישראל בפעם השלישית, וב-2015, נבחר בפעם הרביעית. במאי 2020, לאחר 3 מערכות בחירות שהסתיימו בניסיונות כושלים להקמת ממשלה, הושבע נתניהו לקדנציה חמישית כראש ממשלת ישראל, לצד בני גנץ, שהושבע כראש ממשלה חלופי. השניים מיועדים להתחלף בתפקידיהם כעבור שנה וחצי.
המקור :http://www.knesset.gov.il
