אוסף ראשי ממשלת ישראל
קרן אהרוני לאמנות ומנהיגות
צור קשר   |   English

אהוד אולמרט

אודות אהוד אולמרט

אהוד אולמרט נולד ב-30 בספטמבר 1945 במבצר שוני שבמורדות הכרמל, שם גרו הוריו, עם חברים נוספים שהיו כולם חברי תנועת בית"ר וחברי אצ"ל. משם עברו למושב נחלת ז'בוטינסקי הסמוך, מושב שלימים סופח לבנימינה. הוריו, בלה ומרדכי אולמרט, היו פעילים בתנועת בית"ר, וברבות השנים שימש אביו ראש תנועת ההתיישבות של חרות וחבר כנסת מטעם המפלגה.

בנובמבר 1963, משהשלים את חוק לימודיו, התגייס לחטיבת גולני. לאחר שנתגלו בידו וברגלו, פציעות ישנות מלפני שירותו הצבאי שוחרר זמנית משירות. בתקופה זו שימש כשנה מורה ומחנך בבית-ספר אזורי ביישוב עמיקם, שבו למדו גם תלמידים מהיישובים הסמוכים גבעת ניל"י ואביאל. את שירותו הצבאי השלים סופית ב-1971, ככתב בשבועון צה"ל "במחנה", ובתחילת שנות ה-80 אף סיים קורס קצינים במילואים.

בשנת 1965 החל את לימודיו בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, אותם השלים ב-1968. בתקופה זו החל גם את פעילותו הציבורית, במסגרת תא הסטודנטים של תנועת חרות וכנציג הסטודנטים בוועידת המפלגה. בוועידת חרות שהתקיימה ב-1965 העז לקרוא להתפטרותו של ראש המפלגה, מנחם בגין, ועורר סערה שהביאה את בגין להודיע על פרישתו (בהמשך חזר בו). זמן קצר אחר-כך פרש אולמרט עם חברים נוספים מתנועת החרות, היה שותף להקמת "המרכז החופשי" ומונה למזכיר הסיעה בכנסת.

בשנת 1970 החל את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית, אותם השלים כבוגר הפקולטה שלוש שנים מאוחר יותר. בתום שתי שנות התמחות, הוסמך כעורך-דין, מקצוע בו עסק מספר שנים במקביל לשליחותו הציבורית.

לקראת הבחירות לכנסת השמינית, בשנת 1973 הוקם הליכוד, ואולמרט שובץ במקום ה-36 ברשימה כנציג ה"מרכז החופשי", ובשלהי 1973 היה לחבר הכנסת ופתח קריירה פרלמנטרית הנמשכת, למעט קדנציה אחת, ברציפות עד היום. בכנסת השמינית והתשיעית היה חבר בוועדות חוקה, חוק ומשפט, הכנסת, הכספים וביקורת המדינה.
לקראת הבחירות לכנסת העשירית מונה למנהל מטה ההסברה של מפלגת הליכוד, שרשמה אז את הישגה הגדול מאז ומעולם – 48 מנדטים.
בכנסת ה-10 וה-11 היה אולמרט לראשונה חבר גם בוועדת החוץ והביטחון, במקביל לחברותו בוועדת הכנסת.

בשלהי 1988, כשהקים יצחק שמיר את ממשלתו השלישית, מונה אולמרט לשר בלי תיק, שהופקד על ענייני המיעוטים. ביוני 1990, לאחר שהיווה גורם מכריע במגעים הקואליציוניים מאחורי הקלעים, מונה לשר הבריאות. אולמרט בחר לכהן במשרד הבריאות משום שהאמין כי ניתן להוביל בו שינויים משמעותיים.
בכהונתו כשר הבריאות – שנמשכה כשנתיים – פעל ליישום המלצות ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופטת שושנה נתניהו, שבחנה את מצב מערכת הבריאות. דו"ח הוועדה היווה בסיס לרפורמה כוללת במערכת הבריאות, אותה גיבש צוות מומחים שמינה השר אולמרט, בראשות הפרופ' מרדכי שני.
בתקופת כהונתו כשר הבריאות הונחו היסודות לשינוי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שונתה שיטת התמחור של השירותים הרפואיים, וכן הוגדרה מתכונת חדשה לקידום בתי החולים הממשלתיים כתאגידים עצמאיים. השלמת הרפורמה על כל היבטיה נקטעה עם הפסד הליכוד בבחירות 1992, בעקבותיו נאלץ אולמרט לסיים את כהונתו במשרד הבריאות.

בשלהי 1992, חרף הסיכויים הנמוכים שניבאו לו אל מול ראש העיר, טדי קולק, החליט אולמרט להגיש את מועמדותו לראשות העיר ירושלים. בבחירות לראשות העיר ב-1993, אולמרט נבחר לראש העיר ירושלים.
במהלך עשר השנים בהן כיהן אולמרט כראש העיר, הפכה ירושלים לעיר בעלת תשתיות התחבורה המתקדמות בארץ. היקף ההשקעה בתחום זה – המסתכם במיליארדי שקלים - היה גדול פי כמה בערכים ריאליים, בהשוואה לעשורים שקדמו לו. כביש בגין, כביש 1 צפון, כביש מנהרת הר הצופים וכמובן הנחת היסודות לרכבת הקלה, פרויקט הדגל של התחבורה הציבורית במדינת ישראל – כולם קרמו עור וגידים במהלך שנות כהונתו של אולמרט בבירה.

גם ההשקעה בחינוך, על כל זרמיו, שהוגדרה בראש סדר העדיפויות, הייתה חסרת תקדים, במגזר היהודי והערבי כאחד. כ-100 בתי ספר חדשים הוקמו בעת כהונתו של אולמרט כראש העיר, 18 מתוכם בשכונות הערביות. בית הספר שנבנה בשכונת בית חנינא, המונה 55 כיתות, נחשב לגדול מסוגו בישראל.
בשנים אלו נבנתה בירושלים שכונת הר חומה, הורחבו שכונת פסגת זאב ושכונת מלחה וגדל משמעותית אזור התעשייה בהר חוצבים שהפך מרכז לתעשיות ההיי-טק.
העשייה רבת ההיקף ששינתה את פני העיר בוצעה מבלי להגדיל את הגרעון העירוני ותוך השגת זינוק משמעותי בהיקף התקציבים הממשלתיים שהוקצו לעיר ובתרומות שגייסה הקרן החדשה לירושלים, שהוקמה באותה תקופה.

כראש העיר, נדרש אולמרט להתמודד גם עם לא פחות מ- 52 פיגועי התאבדות וירי שפקדו את העיר באותן שנים. לצד הקפדה בלתי מתפשרת לבקר אישית בבית כל משפחה בעיר ששכלה את יקירה בפיגועי הטרור, גובשה פעילותו של מערך חירום עירוני ונקבעו דפוסים להתמודדות עם טרור אינטנסיבי בריכוז עירוני מיושב.

לקראת הבחירות לכנסת ה-16, שימש אולמרט בשנת 2003 כראש מטה הבחירות של הליכוד. משהרכיב אריאל שרון את הממשלה ה-30, מונה לממלא מקום ראש הממשלה ולשר התעשייה, המסחר והתעסוקה.

כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת), הציב את נושא הייצוא בראש סדר העדיפויות, ורשם הישגים של ממש בשיתופי הפעולה שהושגו בתחום זה עם העולם הגדול. מדיניותו גרסה כי למדינת ישראל יש פוטנציאל אדיר והיא מוכרחה לנצל אותו ולתת תנופה לייצוא, עובדה שתשנה את פני הכלכלה הישראלית, תגדיל את התעסוקה ותאפשר להגדיל את הכנסות המדינה.

בין השנים 2003 ל-2005 החל משא ומתן לקראת חתימת הסכם סחר חופשי ראשון מסוגו בין מדינת ישראל לבין ארגון הסחר מרקוסור – בו חברות ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי ואורוגוואי (הסכם שנחתם בשלהי 2007). חוזקו הסכמי סחר עם ארגון נפט"א (מדינות אמריקה הצפונית) ועם האיחוד האירופי.
כיום, ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם לה הסכמי סחר חופשי עם שלושת מרכזי הסחר הגדולים בעולם: הסכם נפט"א (ארצות צפון אמריקה), הסכם עם האיחוד האירופאי והסכם עם מרקוסור.
בנוסף לכך, ניהל אולמרט משא ומתן עם מצרים וארצות הברית והביא לחתימת הסכם סחר משולש עם ארצות אלו, בדומה להסכם ה – QIZ (אזורי סחר מועדפים) עם ירדן. הסכם זה חיזק מאוד את היחסים בין ישראל למצרים ונותן תנופה אדירה לייצוא מצרי לארצות הברית שנעשה בחסות הסכם הסחר החופשי של ישראל עם מדינה זו.

טיפול נכון בסוגיית הייצוא ממפעלים הפועלים באיזור יהודה ושומרון, שהעמידה בסיכון את המשך הסכם הסחר החופשי של ישראל עם האיחוד האירופאי, לצד ביקורים בראש משלחות אנשי עסקים ותעשיינים למדינות כהודו וסין, תרמו אף הם להרחבת נתיבי הסחר של ישראל.
בראשית 2006, סמוך לסיום כהונתו של אולמרט במשרד התמ"ת, עלה לראשונה היקף הייצוא הישראלי על היקף הייבוא.
גם בתחום התעסוקה בוצעו תמורות חשובות: מספר העובדים הזרים צומצם באופן דרמטי ושירות התעסוקה עבר מהפכה ארגונית. מכון התקנים, הפועל גם הוא בכפיפות למשרד התמ"ת, הוביל שינויים חשובים בתחום התקינה הישראלית, שלהם חשיבות רבה בהקשר לטכנולוגיות ולייבוא.

באוגוסט 2005 מונה אולמרט לשר האוצר, תפקיד אותו מילא במשך תשעה חודשים. במשרד האוצר הניח יסודות למדיניות כלכלית אחראית המנחה את הממשלה גם כיום: שמירה על גבולות התקציב, המשך הצמיחה, עמידה ביעדי האינפלציה וצמצום מימדי האבטלה.

ב-4 בינואר 2006, משנבצר מראש הממשלה, אריאל שרון, להמשיך ולמלא את תפקידו, הועברו סמכויותיו לידי אולמרט. ארבעה חודשים מאוחר יותר, לאחר שרשימת קדימה בראשותו של אולמרט זכתה במספר המנדטים הגדול ביותר בבחירות לכנסת ה-17, הושבע בכנסת לראש ממשלת ישראל.

עם היבחרו לראשות הממשלה החליט אולמרט לשנות את סדר העדיפויות של הממשלה. הרפורמה בחינוך, ההשקעה בגיל הרך, הפעולות לצמצום הפערים והטיפול במגזר המיעוטים קיבלו ביטוי מיידי בקווי היסוד של הממשלה החדשה שבדרך.
בין הישגיה הבולטים עד כה של הממשלה בכהונת אולמרט, ניתן למנות את ביסוס כושר ההרתעה של ישראל, בהשוואה למצבו ערב פרוץ מלחמת לבנון השנייה. הרחקת החיזבאללה מגבול ישראל והמחיר הכבד שגבתה המלחמה מארגון הטרור ומלבנון כולה, תורמים כיום לאופן שבו נתפשת ישראל בקרב שכנותיה.
הישג נוסף הוא התנעת מהלך מדיני אל מול הרשות הפלסטינית, שזכה לתשומת לב בינלאומית רחבה במסגרת ועידת אנאפוליס, והצבתן של סוגיות הליבה על סדר היום המדיני.
שנת 2007 – שנת הכהונה השלמה הראשונה של ממשלת אולמרט – הייתה מהטובות בתולדות המדינה במספר מדדים: מספר הנפגעים בטרור היה הקטן ביותר בעשור האחרון וגם במספר ההרוגים בתאונות הדרכים נרשמה ירידה חשובה; היקף המועסקים במשק היה הגדול ביותר ובהיקף המשפחות המוגדרות עניות נרשמה ירידה, לראשונה מזה שנים. הצמיחה במשק זינקה בצורה יוצאת דופן בנתונים מערביים, ובמאזן התשלומים ניכר עודף חסר תקדים של מיליארדי שקלים.

אהוד אולמרט נשוי לעליזה, אומנית העוסקת בציור ובכתיבה לקולנוע ולתיאטרון, המקדישה חלק ניכר מזמנה לקידום סוגיות הנוגעות לבני הגיל הרך ולמצוקת הפליטים המגיעים לישראל ממדינות שונות.
לבני הזוג אולמרט ארבעה ילדים ושמונה נכדים. את שעות הפנאי המעטות שלו מעביר ראש הממשלה בחוג המשפחה ובצפייה במשדרי ספורט ברשתות הטלוויזיה השונות. "אף שמטבע הדברים אין לי מספיק זמן, כפי שהייתי מייחל, לטובת בני משפחתי ומעגל החברים הקרוב, אין לי ספק כי גודל השליחות וחשיבות המשימות הניצבות בפנינו מצדיקות כל קורבן", נוהג ראש הממשלה לומר. "כשאני בוחן את ההישגים וסוקר את היעדים שבפתח, אני בטוח שלכל ישראלי וישראלית יש סיבות רבות לאופטימיות ולגאווה".

המקור: pmo.gov.il

דוד בן גוריון  |  משה שרת  |  לוי אשכול  |  גולדה מאיר  |  יצחק רבין  |  מנחם בגין  |  יצחק שמיר  |  שמעון פרס  |  בנימין נתניהו  |  אהוד ברק  |  אריאל שרון  |  אהוד אולמרט