אוסף ראשי ממשלת ישראל
קרן אהרוני לאמנות ומנהיגות
צור קשר   |   English

אהוד ברק

אודות אהוד ברק

איש צבא ורמטכ"ל לשעבר, חבר הכנסת, שר וראש ממשלת ישראל בשנים 1999–2001. 

 

נולד ב-1942 בקבוצת משמר-השרון. התגייס לצה"ל ב-1959 ולחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום-הכיפורים. במאי 1972 פיקד על הפעולה לחילוץ הנוסעים ממטוס "סבנה" – שנחטף על-ידי אנשי "ספטמבר השחור" ונחת בשדה התעופה לוד – והיה אחד מעשרת הלוחמים שניגשו למטוס מחופשים לטכנאים.

 

ביוני 1976 היה ממתכנני מבצע אנטבה, שבמהלכו חולצו נוסעי מטוס "אייר פראנס" שנחטפו על-ידי מחבלים. ב-1982 מונה לראש אגף המטכ"ל, ובמבצע שלום הגליל שימש סגן מפקד הכוח העל-אוגדתי שפעל בבקעת הלבנון.

 

ב -1991 נתמנה לרמטכ"ל. במהלך שירותו הצבאי השלים תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בניתוח מערכות באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. פרש מצה"ל ב-1 בינואר 1995. בשירותו הצבאי זכה ברק במספר העיטורים הרב ביותר בצה"ל: עיטור המופת וארבעה צל"שים על אומץ לב ועל הצטיינות בקרב.


ביולי 1995, כשהיה על סף השתלבות במערכת הפוליטית, הואשם ברק בכתבה ב"ידיעות אחרונות" שבעת אסון צאלים ב', שבו נכח כרמטכ"ל, נטש את השטח לפני שפונו החיילים הפצועים, ושאחר כך נתן גרסאות סותרות על מהלך האירועים. את ההאשמות דחה בתקיפות. ב-9 ביולי 1997 דחתה מבקרת המדינה את כל ההאשמות המשפטיות נגד ברק בפרשה זאת. 


ב-1995 מונה לשר הפנים בממשלתו של יצחק רבין. לאחר רצח רבין, מונה לשר החוץ בממשלת שמעון פרס. נבחר לכנסת ה-14 (1996) מטעם מפלגת העבודה. בעקבות כישלונו של שמעון פרס בבחירות לראשות הממשלה, הודיע ברק שיתמודד על ראשות מפלגת העבודה. ב-4 ביוני 1997 זכה בהתמודדות זו. בספטמבר 1997 ביקש סליחה בשם מפלגת העבודה מבני עדות המזרח, על הטעויות שנעשו בעבר בתהליך קליטתם בארץ.

 

בבחירות לכנסת ה-15 ולראשות הממשלה (1999) זכה בהתמודדות מול בנימין נתניהו , כשעמד בראש רשימת ישראל אחת, שהורכבה ממפלגת העבודה, מגשר וממימד. ביולי 1999 הקים קואליציה שהחברות בה, נוסף על ישראל אחת, היו ש"ס, מרצ, מפלגת המרכז, ישראל בעלייה והמפד"ל. מייד עם היכנסו לתפקיד ראש הממשלה הבטיח ברק שתוך שנה יוציא את צה"ל מלבנון, ואומנם, ב-24 במאי 2000 יצא צה"ל מדרום לבנון.


ניסיונותיו של ברק להגיע להסדרי קבע עם סוריה ועם הפלסטינים הגיעו למבוי סתום, למרות נכונותו לוויתורים מרחיקי לכת. במשא-ומתן עם הסורים היה מוכן לנסיגה ישראלית לגבול הבין-לאומי, אך לא לגבול 4 ביוני 1967; במשא-ומתן עם הפלסטינים הסכים להכיר במדינה פלסטינית ולדבר על עתיד ירושלים ועל חלוקת הריבונות בה, אך לא היה מוכן להכיר בריבונות פלסטינית על הר-הבית וב"זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים לתחום מדינת ישראל.


ב-5 בדצמבר 2000 הודיע ברק על הסכמתו לבחירות מוקדמות, בעקבות כישלון שיחות קמפ-דייוויד בינו ליאסר ערפאת ביולי 2000, התמשכות המהומות בשטחים, שפרצו בסוף ספטמבר 2000, והיווצרות רוב בכנסת להפלת הממשלה לאחר פרישתן מהממשלה של כמה ממפלגות הקואליציה בחודשים שקדמו לכך. ב-10 בדצמבר הכריז על התפטרותו מראשות הממשלה, כדי לאפשר בחירות לראשות הממשלה בלבד. בבחירות לראשות הממשלה שנערכו בשנת 2001 הפסיד ברק לאריאל שרון והתפטר מתפקידו כיושב-ראש המפלגה.


בשנים שלאחר מכן פרש מהפוליטיקה, והרבה להרצות בארץ ובעולם בנושאים מדיניים. בשנת 2007 נבחר שוב ליושב-ראש מפלגת העבודה והתמנה לשר הביטחון ולסגן ראש הממשלה בממשלת אהוד אולמרט .


המקור: http://www.knesset.gov.il 

דוד בן גוריון  |  משה שרת  |  לוי אשכול  |  גולדה מאיר  |  יצחק רבין  |  מנחם בגין  |  יצחק שמיר  |  שמעון פרס  |  בנימין נתניהו  |  אהוד ברק  |  אריאל שרון  |  אהוד אולמרט